<h1>ספר החינוך מצוה תר"ב</h1>
<h2>דף פט:</h2>
שנמנענו שלא לשהות את המשקלים והמאזנים החסירים בביתינו ואף על פי שלא נשא ונתן במקחינו ובממכרינו בהן פן יהיה לנו למוקש, ועל זה נאמר [דברים כ"ה] לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, וכן לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, וכן אמרו זכרונם לברכה בבבא בתרא [פ"ט ע"ב] אסור לאדם שישהא מדה חסירה או יתירה בתוך ביתו ואפילו הוא עביט של מימי רגלים. וכתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [בספר המצוות] ואל תחשוב שיהיו שני מצוות אחר שהם שני לאוין, אמנם באו להשלים דיני המצוה עד שיכללו שני מיני השיעור והם המשקל והמדה כאלו הוא אומר לא יהיה לך שני שיעורין לא במדה ולא במשקל, כמו לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך שהכל לאו אחד, כי לא בהכפל הלשונות תרבינה המצוות כשיהיה הענין אחד, וכן לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור שהן לאו אחד לפי שהענין אחד אלא שנאמרו לביאור תשלום הענין. משרשי מצוה זו וקצת דיניה כמנהגי בספר הזה כתבתי בסדר קדושים תהיו עשה י"ב [מצוה רנ"ט] ולאו ל"ו [מצוה רנ"ח] במצות צדוק המאזנים והאזהרה שלא לשקר בהם, ומשם תראה מה שצריך לך בזו. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר עליה ושוהה משקל חסר או מאזנים חסירות בתוך ביתו ואפילו לא ישקול בהם לעולם עבר על לאו זה ואין בו מלקות לפי שאין בו מעשה, ועוד שאפילו עבר ושקל בהם לתשלומין ניתן, וכבר נודע שאין לוקין מלאו שניתן לתשלומין.
